הפניית משאבים ממשלתיים, האצת שיווק יחידות דיור ושדרוג התשתיות והתחבורה במסגרת הסכמי הגג יכולים להפוך את הפריפריה למנוע הצמיחה הלאומי הבא ולהקל את מצוקת הדיור
רוני מזרחי יומני בלוגרים תגובות
אחד היעדים הראשונים שהייתי ממליץ לממשלה שתיבחר בבחירות הקרובות הוא להפוך את הסכמי הגג למנוף לאומי לפיתוח הפריפריה, לשליטה מיטבית של המדינה על אזורים נרחבים בגליל ובנגב, ולעיצוב דמותה של מדינת ישראל לעתיד לבוא. על-פי הסכמים אלה אמורה הממשלה לממן עבור הרשויות המקומיות את פיתוח התשתיות בפרויקטים חדשים ובכך למנף את פיתוחן של אותן ערים. מאז 2013 נחתמו הסכמים כאלה ב-42 עיריות ורשויות מקומיות, אולם עד כה שווקו רק כ-218 אלף יחידות דיור מתוך ה-507 אלף – כ-40 אחוזים בלבד.
יתרה מכך: נכון לסוף שנת 2025, רק כ-9.8 מיליארד שקלים מתוך ה-65 מיליארד שתוקצבו במסגרת הסכמי הגג הועברו לאותן 42 רשויות. העובדה שמרבית ההסכמים האלה נחתמו ערי פריפריה ממחישה עד כמה ההחמצה עשויה להיות גדולה, זאת אם אחוז השיווק בפועל לא יעלה באופן מהותי. על-מנת להמחיש עד כמה הפוטנציאל בהסכמים אלה משמעותי, הרי שבשנת 2025 לבדה, ותוך כדי המלחמה המתמשכת, לא פחות מ-10 ערים – חלקן הגדול מוגדר כ"ערי פריפריה" – גדלו בשיעור דרמטי של 3 עד 8 אחוזים: עפולה, טירת כרמל, חריש, לוד, באר יעקב, בית שמש, קריית גת, אשקלון, שדרות ונתיבות.
זוהי, לפרוטוקול, מגמה שהתרחשה לאחרונה רק בשנות ה-90 של המאה שעברה, כשהגיעו הנה כמיליון עולים בקירוב תוך עשור אחד בלבד. מגמה זו, אדגיש, חשובה במיוחד לאור העובדה שרק כ-10 אחוזים מתושבי המדינה מתגוררים בפריפריה, ובו-בזמן קצב גידול האוכלוסייה בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם המערבי והיא עתידה להכפיל את עצמה לכ-20 מיליון תוך כ-30 שנה. ובמילים אחרות: ברור כי אם קצב הסכמי הגג יוגבר במהלך השנים הקרובות, ובמיוחד תוך שימת דגש על קידום השיווק והמימון הממשלתי של מרכיב התשתיות, יהיה לכך משמעות רבה ואולי אף דרמטית על מתיחת אזורי הביקוש מ"מדינת תל אביב" לעבר הפריפריה.
אדגיש כי יתרונם של הסכמי הגג אינו רק בכמות, אלא גם ובעיקר בתמהיל המשלב עירוב שימושים – מגורים, תעסוקה, מסחר ופנאי. תמהיל זה קריטי על-מנת למשוך לעבר הפריפריה אוכלוסיות חזקות. דוגמה מובהקת לאופן שבו הסכמי הגג עשויים להשפיע על פיתוח הפריפריה היא קריית גת: עד לא רחוק עיר פיתוח קומפקטית, שאמורה להכפיל את מספר תושביה מכ-75 אלף כיום לכ-150 אלף בעוד עשור. העיר נהנית כבר היום מכרמי גת – רובע חדיש שצמח כתוצאה מהסכמי הגג – ובו-בזמן ממקומות תעסוקה איכותיים זמינים דוגמת חברת אינטל, וכן מנגישות מצוינת למרכז הארץ באמצעות "חוצה ישראל", כביש 40 והרכבת.
דוגמה מעניינת נוספת היא של שדרות ונתיבות, שתי הערים בעוטף עזה, שזכו במהלך השנתיים האחרונות לתוספת אוכלוסייה של יותר מ-10 אחוזים, זאת למרות אירועי 7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת. ברור בעליל כי אם במקביל להסכמי הגג ישכילו מקבלי ההחלטות לשדרג גם את מערכת התחבורה מהמרכז לפריפריה ובו-בזמן יפתחו גם את נושא התיירות, הזינוק של 3-8 אחוזים שהיה השנה יהיה כאין וכאפס לעומת הזינוק בעתיד. על כן, לסיכום, על ממשלת ישראל העתידה לקום ויתר מקבלי ההחלטות לדחוף ולהוציא את כלל הסכמי הגג אל הפועל, ובייחוד בעת הזו, כפרויקט לאומי מועדף לעשור הקרוב ובכלל.
*כותב המאמר רוני מזרחי הוא יו"ר ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו"